אברהם שלונסקי
תולדות חייו
אברהם שלונסקי (1900 - 1973), משורר ישראלי יליד אוקראינה, מן המשוררים החשובים בשירה העברית החדשה, שהטביע את חותמו על חיי הספרות בארץ גם בתחומי התרגום, העריכה והמחזאות, וקנה את עולמו כחדשן של השפה העברית, והודות לזה זכה לכינוי "לשונסקי".
בהיותו בן 13 נשלח ארצה כדי ללמוד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה.
את שירו הראשון פרסם שלונסקי בעתון "השילוח", ב-1919. ב-1921 עלה ארצה כחלוץ, עבד בסלילת כבישים ובעבודות בניין ובו-זמנית תרם את חלקו לחיי התרבות בארץ בצורת פזמונים לבמות הסאטיריות שפעלו אז, כמו גם לנשפי הפורים של תל אביב, שהיו מסורת בתל אביב הקטנה. כבר אז ניכרה אצלו הנטייה לכתיבה שובבה, ששובצו בה המצאות לשוניות. כמו כן ערך את המדורים הספרותיים בעיתונים אחדים.
אט אט הפך להיות נציג הקבוצה "המורדת" בשירת ביאליק ודורו, בעיקר בקלישאות שאפיינו אותה, וניסה ליצור שירה תוססת חדשה וצעירה, שלא התקבלה על ידי הממסד הספרותי בארץ. עובדה זו באה לידי בטוי בכך ששירת שלונסקי לא נלמדה במשך שנים בבתי הספר לצד שירתם של ביאליק, טשרניחובסקי, שמעוני ואחרים.
בשנת 1933 ייסד שלונסקי את השבועון הספרותי "טורים", המזוהה עם חבורת "יחדיו", שבה היו חברים גם נתן אלתרמן ולאה גולדברג. כעורך נתן שלונסקי למשוררים בראשית דרכם הזדמנות לפרסם את שיריהם. דליה רביקוביץ זכתה להזדמנות כזו, כששירה הראשון פורסם ברבעון הספרותי "אורלוגין" בעריכת שלונסקי.
שלונסקי נרתם לעזרתו של המשורר בוריס גפונוב שתרגם את האפוס הגרוזיני "עוטה עור הנמר" (מאת שותא רוסתוילי). הוא יזם את הוצאת התרגום העברי של היצירה, והיה בין הפעילים להתרת עלייתו של גפונוב ארצה. גפונוב, שלמד עברית מהאזנה לשידורי "קול ישראל", עלה בסופו של דבר לארץ כשהוא חולה מאוד וימיו ספורים.
למרות היותו יוצר "שובב" לא התנתק שלונסקי מהמציאות הטראגית שסביבו והביא אותה לידי ביטוי ביצירותיו. בפואמה "דווי" הוא מבכה את גורל הקורבנות במלחמת העולם הראשונה ואת גורל היהודים שסבלו מפוגרומים באוקראינה בימי המהפכה הבולשביקית.
בתקופת השואה הוציא קובץ שירים בשם "ממחשכּים", בו ביטא את רגשותיו מהתקופה האפלה ביותר בתולדות המין האנושי, ובפרט הוא מבכה את גורל יהדות אירופה.
בשנת 1967 זכה שלונסקי בפרס ישראל לספרות.
אברהם שלונסקי נפטר בתל אביב בשנת 1973.
אחותו ורדינה שלונסקי התפרסמה כמלחינה ופסנתרנית.
מיצירתו
קובץ שיריו "אבני גוויל" כולל את יצירותיו כמשורר בוגר. "משירי הפרוזדור הארוך" הוא קובץ הרהורים על מהות החיים והמוות.
שלונסקי נחשב גם למשורר ילדים. מכתביו:"עלילות מיקי מהו", "אני וטלי בארץ הלמה".
המחזה "עוץ לי גוץ לי", על גמד רשע, גיבור אגדה גרמנית (רומפלשטיצכן), הפך לקלסיקה במחזאות הילדים. בתרגום של שלונסקי למחזה כל המונולוגים והדיאלוגים נאמרו בחרוזים, וכללו משחקי לשון מתוחכמים ומשלב גבוה של עברית . דוגמה אופיינית לקטע מהמחזה:
"ידעו כל עיר, כל כפר ופלך: ראשית חוכמה - מסים למלך! מסים, מסים ועוד מסים - ואין חסים על הכיסים!"
-- מלך עוץ, "עוץ לי גוץ לי"
בתרגום יצירות זרות ניכרת הייחודיות של שלונסקי וכבר מהשורות הראשונות בולט הסגנון השלונסקאי. שלונסקי תרגם ממיטב הקלסיקה העולמית: שייקספיר, צ'כוב, פושקין, גוגול, רומן רולן ועוד.
בתרגומו הייחודי ל"המלט" (שלעברית תרגמוהו עוד כעשרים מתרגמים עד כה) ניכרת גם ייחודיות לשונו. שלונסקי תירגם את שייקספיר מרוסית, שכן לא שלט בשפה האנגלית, אך גם תרגום זה מכלי שני, לא פגע באיכות התרגום.
כשהמלט פונה לאמו גרטרוד בבקשה, שלא תשכב עם דודו קלאודיוס, רוצח אביו, נוקט שלונסקי בנוסח: "מנעי דודייך מדודי". בתרגום אחר מופיע הנוסח: "אל תעלי על יצועי דודי".
מעת לעת מחליטה הקרן על תמיכה או פעולה הנוגעת ליצירתו של אברהם שלונסקי.